החלטה בתיק רע"פ 674/13

1.            לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטות: ר' לורך ו-ע' וינברג-נוטוביץ, וכב' השופט צ' דותן) מתאריך 02.01.2013 ב-עפ"ג 32631-10-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' סגנית הנשיאה, השופטת ל' לב און) מתאריך 13.09.2012 ב-ת"פ 8930-12-11. לצד בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשות.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.            נגד המבקש הוגש בתאריך 09.12.2011 כתב אישום, בגדרו נטען כי בין השנים 2003-2000 היה המבקש אדריכל עצמאי. במהלך שנים אלה, כך על פי כתב האישום, פעל המבקש במרמה, עורמה ותחבולה על מנת להתחמק מתשלום מס, בדרכים הבאות: אי-הכללת מלוא התמורה ששילמו לו לקוחותיו בחשבוניות שאותן הוציא, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים, והשמטת הכנסות מהדו"חות שהוגשו לפקיד השומה בשנות המס 2003-2000. בסך הכל, על פי הנטען, השמיט המבקש הכנסות בסך של 496,432 ש"ח, וזאת בכוונה להתחמק מתשלום מס.

נוכח עובדות נטענות אלה, הואשם המבקש בארבע עבירות השמטת הכנסה מתוך דו"ח (עבירה לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה)), ארבע עבירות של הכנת פנקסי חשבונות כוזבים (עבירה לפי סעיף 220(4) לפקודה), וארבע עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה (עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה).

3.            בתאריך 22.12.2011 הודיעו הצדדים לבית משפט השלום הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, שעיקריו הינם: המבקש יודה בכל עובדות כתב האישום, המשיבה תטען לעונש מאסר בפועל של 8 חודשים, ואילו הסניגור יעתור להשתת עונש מאסר של 4 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות. עוד הוסכם כי בית המשפט ישית על המבקש קנס ועונש מאסר על תנאי לפי שיקול דעתו.

          עוד באותו יום, הודה המבקש, על פי הסדר הטיעון, בכל עובדות כתב האישום - ובהתאם הורשע בכל העבירות שיוחסו לו. בית משפט השלום הנכבד נעתר לבקשת המבקש, והורה על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן, לצורך בחינת האפשרות לריצוי עונש המאסר שיושת על המבקש בדרך של עבודות שירות. לצורך כך, דחה בית משפט השלום הנכבד את ישיבת הטיעונים לעונש לתאריך 24.05.2012. למען שלמות התמונה יצויין, כי בתסקיר הנ"ל המליץ שירות המבחן להשית על המבקש עונש אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

4.            בתאריך 13.09.2012 ניתן גזר הדין בעניינו של המבקש. בית משפט השלום הנכבד כיבד את הסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים, ובסופו של גזר דין מנומק ומפורט כדבעי השית על המבקש את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שהמבקש לא יעבור מן העבירות שבהן הורשע בתוך שלוש שנים, וקנס בסך של 40,000 ש"ח. מיד בסמוך למתן גזר הדין, עתר המבקש לעכב את ריצוי העונש. בית משפט השלום הנכבד קיבל את הבקשה, וקבע כי כל רכיבי גזר הדין יעוכבו למשך 40 יום, דהיינו עד לתאריך 23.10.2012.

5.            על פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד. לצד הערעור, הגיש המבקש בתאריך 21.10.2012 (קרי, יומיים בלבד בטרם שיחלפו 40 הימים אותם קבע בית משפט השלום) גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו. בית המשפט המחוזי הנכבד נעתר לבקשה, ובהחלטתו מתאריך 21.10.2012 קבע כי ריצוי עונש המאסר בפועל יעוכב "עד החלטה אחרת". כאן המקום לציין, כי המבקש לא צירף את הבקשה הנ"ל, או את ההחלטה בה - לבקשות שבפני.

6.            בפסק דינו, התייחס בית המשפט המחוזי בעיקר לשלוש הסוגיות המרכזיות שהעלו הצדדים, והן: העובדה כי המבקש לא הסיר כלל את המחדל שבגינו הורשע (דהיינו, לא שילם ולו מקצת מהמס שהעלים), סוגיית הזמן הרב שחלף בין מועד ביצוע העבירות לבין מועד מתן גזר הדין, ומידת המשקל שיש ליתן לנסיבותיו האישיות של המבקש.

ביחס לאי-הסרת המחדל קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי: "בתי המשפט רואים בהסרת המחדל שיקול כבד משקל להקלה בעונש ואי הסרתו מהווה שיקול לחומרה... בענייננו מאז נעברו העבירות בשנת 2000 ואילך [ולכן] היה בידי המערער [המבקש כאן - ח"מ] די זמן לנסות להסיר את המחדלים ולו באופן חלקי, דבר שלא נעשה על ידו".

ביחס לחלוף הזמן, ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כדלקמן: "התקבלו הסברים לזמן הרב שחלף ואף שחלפו שנים מאז ביצוע העבירות עד מועד גזר הדין, אין בכך כדי להביא להקלה בעונש מעבר למוסכם בהסדר הטיעון. הדברים היו ידועים היטב בעת שהסדר הטיעון הושג (בחודש דצמבר 2011) ונשקלו במסגרתו".

למען שלמות התמונה בנוגע לסוגיה זו, אציין כי אותם "הסברים" אליהם כיוון בית המשפט המחוזי התקבלו במהלך הדיון בערעור (בעמ' 6-5 לפרוטוקול מתאריך 17.12.2012, שם התייחסו הצדדים גם להסברים שניתנו במהלך הדיון בבית משפט השלום - ראו בעמ' 5 לפרוטוקול מתאריך 24.05.2012), וכן במסמך שכותרתו: "הודעה לבית המשפט" מתאריך 18.12.2012, אותו הגישה באת-כח המשיבה לבית המשפט המחוזי בהתאם לסיכום בין הצדדים, ובו פירוט נוסף של הסיבות לעיכוב בתיק. אדגיש, כי המבקש לא צירף לבקשות שפני את הפרוטוקולים האמורים, או את ההודעה הנ"ל (יחד עם זאת, המבקש כן צירף את עמ' 4-3 לפרוטוקול הדיון בשלום, אך נמנע, מטעמיו, מלצרף את עמ' 8-5).

באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, סיכם בית המשפט המחוזי את ההלכה, וקבע כי: "הלכה ידועה היא כי בעבירות כלכליות, הנסיבות האישיות נסוגות מפי [צ"ל: "מפני" - ח"מ] האינטרס הציבורי, אותו יש להעדיף, על מנת להרתיע".

          לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום הנכבד. בהתאם, קבע בית המשפט המחוזי כי על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו עד לתאריך 03.02.2013.

מכאן הבקשות שבפני. למען הנוחות, יתמקד הדיון שלהלן בבקשת רשות הערעור בלבד.

טענות המבקש

7.            טענתו המרכזית של המבקש הינה לשיהוי, אשר בא לידי ביטוי, כך על פי המבקש, בכך שהעבירות בוצעו בשנים 2003-2000, דהיינו לפני 13-10 שנים ביחס למועד בו אנו נמצאים כיום. עוד טוען המבקש בהקשר זה, כי כבר בשנת 2007 הוא נחקר - ואף הודה - בעבירות שיוחסו לו, בעוד כתב האישום הוגש רק בשנת 2011, והרשעתו - ללא ניהול הוכחות - התרחשה בשנת 2012. לשיטת המבקש, מדובר בשיהוי ניכר, ולכן: "ראוי ליתן משקל משמעותי לחלוף הזמן, כך שהמבקש לא ישב במאסר ממשי מאחורי סורג ובריח".

לצד טענת השיהוי, חוזר המבקש על טענותיו ביחס לנסיבותיו האישיות, שעיקרן נשען על: העובדה כי הוא בן 67, ומצבו הבריאותי "בכי רע", כדבריו; היותו עולה מברית המועצות לשעבר; העובדה כי הוא ואישתו נותרו, לגרסתו, חסרי כל; עברו הפלילי הנקי יחסית; וכן המלצת שירות המבחן לפיה המבקש כשיר לשאת את עונשו בדרך של עבודות שירות.